אני כנראה זוכת השנה בתחרות 'זאתי שמעדכנת את הבלוג שלה הכי מעט'. ואני בהחלט ראויה לתואר הזה. זה לא שאני לא עושה הרבה, נהפוך הוא, אני דווקא די קורעת את הישבן לאחרונה, רק שאני לא מרבה ללהג על זה בפומבי. רק לפני כמה שנים הייתי זוכה להערכה על זה (אבל אז הייתי בעיקר מלהגת ופחות עושה), ואילו היום, בעידן פריחת הבלוגים, האמירה "מי שמדבר לא עושה" נשמעת תמוהה לפחות כמו מגדל המטפחות שנושאת אריקה באדו על ראשה.
בזמן האחרון הגדלתי את צי העריסות המושכרות שלי, עבדתי על דגם חדש לעריסה והזמנתי בדים משגעים שבזה אחר זה הפכו למגיני ראש מהסוג שאי אפשר למצוא בשום מקום (חוץ מאצלי). ובסוף גם צילמתי את כל זה. על הצילומים אחראית נעמי סיגל המוכשרת, הלוקיישן באדיבות משפצת הרהיטים הגר לנזיני וההורים שלה שפתחו בפנינו את ביתם המהמם והרשו לנו לצלם בו. הגר היא כמו המלאך הטוב של הרהיטים הישנים. צריך לבקר בסטודיו שלה בכפר הס כדי לראות את המהפך הזה. על האווירה הטובה אחראיות שתי אלה וגם עופרה ממטבחי פטיט שהביאה איתה כמה אביזרים נפלאים לצילומים וגם את נויה, שמעצבת את בגדי הילדים הכי יפים שיצא לי לראות ולקנות לאחרונה. עוד מהתמונות החדשות אפשר לראות בעמוד הדגמים של העריסות. ולחשוב שכל זה מתחיל בכמה ענפים.
וככה זה מתחיל
לפני זמן קצר קפץ אלינו הרצל לביקור בסדנא והעביר סדנת אורח. כבר הרבה זמן שאני מבטיחה (ולא מקיימת) סדנא מצולמת לקליעת סל, אז הנה אני מקיימת ועוד מידי המאסטר. אי אפשר לבקש יותר טוב מזה, ומוכרחים להודות שזה פיצוי הולם עבור ההמתנה הממושכת.
ההדרכה המצולמת נקלעה בענפים של ערבה. הסאונד ברקע הוא באדיבות השיפוצים של קופת חולים כללית. 8 ענפים קצרים ועבים משמשים למקלות הבסיס. ב-4 מתוכם עושים חור ומעבירים דרכים את 4 המקלות הנותרים. זהו, אפשר להתחיל לקלוע. למי שיש שאלות מוזמנת לבקר בסדנת הקליעה בתל אביב כל שלישי ב-9 בבוקר. ועכשיו לעבודה. תהנו.