פורסם ב- כתיבת תגובה

If you're going to San Francisco

עריסה ראשונה שחוצה את הים בדרך לחיים יפים יותר

בערך מרגע שהתחלתי לקלוע ולמכור עריסות ועגלות נדנדו לי כל הסובבים בשאלות – את מוכרת באצי? באיביי? לאמריקה? "לא", עניתי ונשאתי הרצאה על מצב העריסות והקליעות בחול, שהטיעון העיקרי שלה הוא שהשוק בחו"ל התברך בעריסות קלועות ואילו זה המקומי סובל ממחסור קשה בקולעים. אז מה לי  לשווק קרח לאסקימוסים בשעה שהשוק המקומי צמא? השאלות הטורדניות מהסביבה לא פסקו ושוב ושוב מצאתי את עצמי חוזרת על ההרצאה. אבל עם הזמן הפכתי לפחות אסרטיבית. יותר ויותר לקוחות שהגיעו אלי בעיני בורקות, ממש כאילו מצאו את משיח העריסות, סיפרו "בלידה הראשונה גרנו בארצות הברית וחיפשתי בנרות עריסה כזאת". הנרות לא עזרו. בהתחלה חשבתי, טוב, אולי בוויומינג בדיוק אזלו כרגע העריסות, אבל להפתעתי הנשים דווקא חיפשו בניו יורק ובוושינגטון. ואז באה רחלי.

הכרתי את רחלי לפני כמה שנים כשלמדתי קליעה אצל הרצל. רחלי קולעת סלים יפהיפיים מסנסני תמרים והיא יפה ומתוקה בעצמה. רחלי סיפרה שהיא פתחה חנות באצי, ושזה פחות מפחיד ממה שנדמה, בעיקר בדיעבד, כשיודעים איך עושים את זה. במקום לנדנד פשוט שלחה לי את כל החומרים הרלוונטים, הסיכומים שלה ואת הידע מהנסיון שלה ואמרה לי משהו בנוסח – זה נורא קל, תעשי את זה, יש לך כבר תמונות, מה אכפת לך. ואז כבר לא נותרה לי ברירה וכך נפתחה החנות הוירטואלית של באצי. הודות לעזרה של רחלי זה באמת היה קליל. לא עשיתי אירוע פתיחה, לא הזמנתי יחצנים וישבתי די בשקט, לא חיכיתי ללקוחות, פשוט שמחתי שאף אחד יותר לא מנדנד לי לפתוח חנות, כי כל מי ששאל ונדנד אמרתי שכן, יש לי חנות באצי. תודה ששאלתם.

בוקר אחד קיבלתי במייל ברכה חגיגית לרגל המכירה הראשונה שלי –  עגלת בובה ושטרות של כמעט מאתיים דולר צצו בחשבון הפייפל שלי. ההפתעה היתה כל כך גדולה וכמעט כעסתי על מומחמד מקנדה שפשוט קנה לו עגלה (שלמזלי הודות לעופרה מפטיט היתה לי במלאי באותו רגע) מבלי להתייעץ איתי אפילו.

אבל כשקים מסן פרנסיסקו הודיעה לי שהיא מעוניינת לקנות עריסה שלי מדגם פרג'ליס ממש הייתי בעננים. אמריקה! ארץ אינסוף האפשרויות. ואמריקה מחליטה לבחור דווקא בי! התרגשתי. נרגעתי. קלעתי. ארזתי. ליפפתי באינספור פצפצים, לפלפים ומסקינג טייפ כמו אם חרדה. ברגע האחרון עצרתי בעצמי ולא הכנסתי סנדוויץ לארגז, סתם למקרה שהעריסה תהיה קצת רעבה בדרך. הרגעתי את עצמי שבטיסות ארוכות מגישים ארוחות ונשאתי את 8 הקילוגרמים (מתוכם 2 כנראה שייכים לאריזה) לסניף הדואר הקרוב.

כמה דקות קודם הרצתי עליה סט צילומים קצרצר למרות שאני מכירה במגבלות הצילום והמצלמה שלי. לא ניסיתי (וגם לא הייתי מצליחה) להוציא תמונות שיווקיות מרהיבות. הייתי יותר כמו אמא שמצלמת את הילדים העוזבים על רקע הבית המבולגן עם ערימות הכביסה, הכלים וניחוח הבישולים ופחות כמו אמא שלקחה את הילדים לסט צילומים אצל צלמת מאובזרת. רציתי משהו שיהיה לי למזכרת מהעריסה שטסה לה לאמריקה. ושברגעים הקשים אוכל להיזכר שאפילו הדודים מאמריקה, אלה שיש להם הכל מכל, בחרו דווקא בשלי.

טיסה נעימה!

פורסם ב- כתיבת תגובה

עריסה לתינוק

עריסה, עריסה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?


את העדות לעריסה העברית הקדומה ביותר אפשר למצוא בשמות ב': וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

מה אנו למדים מכאן? שלבת פרעה היה טעם טוב. הבחורה רואה סלסילה נאה משייטת לה בכיף בנילוס, והפרעונית, שיודעת לזהות הזדמנויות, מיד שולה אותה מן המים. המילה עריסה אמנם לא היתה קיימת אז, אבל ברור שמדובר בעריסה, שהרי הגומא הוא צמח מים גמיש ורך והדרך היחידה להפוך אותו לתיבה היא לקלוע אותו. מים רבים זרמו מאז בדלתא של הנילוס, אי אלו מהפכות, כולל זו התעשייתית, עברו על האנושות, ולמרות כל המכשור, המכניקה והאווירונאוטיקה, עריסה לתינוק נותרה נאמנה למקור. אותה טכניקה ואותם חומרים ששימשו את בת לוי ליצירת העריסה המשייטת, משמשים גם היום קולעים ברחבי העולם שמתקינים תיבות משה כמו לפני אלפי שנים, רק בשינויים קלים.

עריסה מושלמת

העריסה המשגעת הזו עוצבה על ידי Kenneth Cobonque שעיצב ליין שלם של מוצרים קלועים, כולם בעבודת יד כמובן. אם רק תרצו תוכלו להרכיב סט שלם של ריהוט שעשוי כולו בטכניקה הזו ותוכלו להתאים את עריסת התינוק למיטה שלכם, או שלו, לכורסאות הסלון וגם לפינת הזולה. מסגרות הרהיטים שלו עשויות מתכת ועליהן נקלעים, או יותר נכון נמתחים, ענפי רטאן, הנקשרים בחוטי ניילון שקופים ויוצרים שילוב מושלם בין ישן לחדש, שמיתרגם לריהוט נוסח חופשה אינסופית באי אקזוטי. העריסה הזו מצליחה לשלב באופן מושלם מסורתי עם מודרני, טבעי עם סינתטי, ומאששת את המשוואה העתיקה פשוט=אסתטי. המחיר, אגב, אקזוטי אף הוא: 869 יורו (4380 שקל).

עריסת ריקשה

עריסה ריקשה

על עריסת הריקשה המהממת הזו אחראית המעצבת האיטלקייה michaela Baldessari. העריסה מיוצרת באיטליה, קלועה מנצרים בטכניקה פשוטה, ובעצם מה שחדש בה הוא העיצוב יוצא הדופן שלה שגורם למתבונן לשאול את עצמו למה בדיוק משמש הרהיט שעומד לפניו. העריסה מגיעה עם כל הציפויים והמובייל והייתי שמחה להניח עליה יד ולבדוק את ההיגוי שלה וגם את מערכת הבלמים. אין ספק שהעריסה הזו היא נצחית, וילדים קטנים ימצאו בה שימושים כיד הדמיון גם הרבה שנים אחרי שיצאו מהעריסה. שלכם תמורת 1,663 דולר.


תיבת משה

זהו כנראה הגלגול הקדום ביותר של הסלקל, שבניגוד לאלה של היום הוא באמת קל. העריסה הזו עשויה בטכניקת הליפוף: חוט רך וארוך כמו רפיה מלופף סביב עשב אחר ונתפר לשורה שלפניו. המוזס בסקט קלה מאוד ושוקלת בערך חצי קילו. היא מונחת על סטנד של רגליים שאפשר לפרק אותה ממנו בקלות כדי לשאת את התיבה עם הילד שבתוכה ממקום למקום. המוזס בסקט מאוד פופולרית בארצות הברית ובאירופה, היא נוחה לשימוש, אינה תופסת הרבה מקום, ובשל העלות הנמוכה של החומרים, לרוב גם אינה יקרה. בארצות הברית אפשר למצוא אחת מתוקה בפחות מ-100 דולר. היתרון הגדול שלה הוא היותה קטנטונת. הרוחב שלה עומד בדרך כלל על 30 סנטימטר, מה שמאוד נעים לתינוק בן יומו. פעם היה אפשר לראות נשים נושאות את התינוק מחוץ לבית בסלקל המקסים הזה, אבל היום, כשיש לנו מנשאים, עגלות ומה לא, זה מחזה נדיר. בכל אופן, הפעם היחידה שהזדמן לי לצפות במחזה הזה היתה בסרט הצרפתי השכנה ממול,  שזו הסיבה היחידה שמצאתי לצפות בו.


העריסה של שרון

העריסה של שרון נקלעה בשוויץ לפני שלושה דורות, והיא יוצאת דופן כיוון שבניגוד לעריסות העץ והפלסטיק, רוב העריסות הקלועות, ישנות וחדשות כאחת, הן אובליות. הצורה הריבועית-מלבנית היא לא צורה טבעית, הזרימה של הקליעה היא תמיד מעגלית, ולמרות שאני תמיד מעדיפה את העגול, פה הריבוע הוא דווקא שינוי יוצא דופן ומרענן. היתרון הגדול שלה בעיניי הוא שיש סיכויים טובים למצוא לה מזרן תואם בארץ, אם כי שרון התלוננה שזה לא היה קל. שתנסה לחפש פה מזרן אובלי, ואז נראה.

אחרונה חביבה

אני כל כך אוהבת את העריסה הזו לא בגלל העיצוב שלה, אלא בשל טכניקת הקליעה. הטכניקה נקראת fitch והיא מיוחדת בשל שילוב החוזק שלה עם התחושה האוורירית. העריסה עשויה רובה מניצבים צפופים-צפופים שמוחזקים על ידי שלוש שורות קלועות בלבד. בניגוד למה שאתם אולי עלולים לחשוב, המקלעת הזו חזקה מאוד ואני אוהבת את המראה הקל והאוורירי שבא עם החוזק והעמידות. אם חיפשתם מה לעשות עם 537 יורו מיותרים (לפני משלוח), אז הנה, מצאתם.