פורסם ב- כתיבת תגובה

קליעת סלים וקריאת ספרים

קליעת סלים בהתכתבות

לפני כמה שבועות פנתה אלי מישהי ושאלה אם אני יכולה להמליץ לה על ספר שילמד אותה לקלוע סלים. שאלתי אותה אם יש לה רקע כלשהו, אם קלעה בעבר והיא ענתה שלא. במצב כזה, הסברתי לה, שום ספר שבעולם לא יעזור לך. בניגוד לשחייה, קליעה לא ניתן ללמוד בהתכתבות. לעומת זאת, למי שיש רקע קודם, למי שפעם למד או התנסה, ספרים על קליעת סלים יכולים להיות מקור בלתי נדלה להשראה, לימוד וחוויה אסתטית נהדרת. יש המון ספרים העוסקים בקליעת סלים, רובם כמובן לא בעברית. אפשר למצוא ספרים קליעה בשלל שפות החל מצרפתית, דרך גרמנית והונגרית ואפילו ביפנית. למרבה המזל, הרבה מן הספרים כתובים באנגלית או שתורגמו לאנגלית. אבל השפה היא לא רק עניין של נוחות קריאה, אלא היא מרמזת על טכניקות ושיטות הקליעה. בכל מקום בעולם התפתחה טכניקת קליעה ייחודית, בהתאם לחומר שגדל באותו אזור גיאוגרפי. כך שלמעט ספרים מתורגמים כל ספר יעסוק בטכניקות קליעה וסלים אופייניים לארץ המוצא שלו. המבחר הכי גדול כתוב באנגלית ואלו ספרים שמקורם בארצות הברית. רובם עוסקים בטכניקת הליפוף (coiled basket), בסלים שמקורם בשבטים אינדיאנים, אבל ויש גם לא מעט ספרים באנגלית על קליעת סלים בסגנון הצרפתי והגרמני. ואחרי ההקדמה הארוכה הזו, הנה החמישייה הפותחת מתוך מדף הקליעה שלי:

The Complete Book of Basketry Techniques

ספר מעולה למתחילים ואחד האהובים עלי ששימשו אותי נאמנה בתחילת הדרך וגם היום אני מוצאת לו שימוש לא מבוטל. הכותבת למדה בבית הספר הלאומי בקליעה בצרפת והיא מביאה (באנגלית) את הסלים הצרפתיים הקלאסיים, מלווים בהסברים מפורטים ושרטוטים נוחים מאד להבנה.

הספר לוקח את הקולע המתחיל צעד צעד דרך כמה סלים מתוך הקלאסיקה הצרפתית ומלמד את הטכניקות הבסיסיות באופן ענייני, מעשי וקל ליישום. שרטוטי האילוסטרציה מדויקים וברורים ומאפשרים לקורא לעקוב תוך כדי התנסות.

קליעת ספרים מתורגם מגרמנית

Willow Basketry

מדריך מעשי למתקדמים שמביא הדרכות מפורטות לשלל סלים בטכניקות קליעה שונות ומגוונות, בהתמקדות בקליעה בערבה כמו שמרמז השם שלו. הספר מתורגם מגרמנית וניתן למצוא ברשת גם את הגרסה שלו בשפת המקור. כרגע הוא התנ"ך שלי.

כל פעם שאני רוצה לגוון, לשנות או להחליף וריאציה, אני קודם כל מביאה את הספר. הספר מלווה באיורים והסברים מדויקים שמאפשרים לבעלי ידע מוקדם, ללמוד טכניקות קליעה חדשות ולהתאמן ולהתרענן בטכניקות נשכחות.

La Vannerie l'osier

האורים והתומים של קלאסיקת הקליעה הצרפתית. זהו למעשה ספר הלימוד של בית הספר לקליעה, הוא הוא הסילבוס של לימודי הקליעה בצרפת. בניגוד לשני הקודמים, הספר אינו מלמד לקלוע סלים, אבל הוא מכיל מפרט טכני של כל סל וסל. מה זה אומר מפרט? בבית הספר לא מלמדים סתם לקלוע, אלא במהלך השנה קולעים את כל רפרטואר הסלים הצרפתיים כולל סלים יעודיים ללחם, גבינות, יינות, דגים, ענבים, תינוקות (עריסות) וכך הלאה. לכל סל כזה יש מידות מדויקות והספר בעצם סוקר כל סל וסל שבסילבוס ונותן את כל האינפורמציה הרלוונטית לייצור: גדלים, מידות, גודל הבסיס, מספר הניצבים הדרוש, מספר הקולעים, אורכם, משקלם, הסיומות שמתאימה להם וגם הידית. הספר בהחלט מהווה סיבה טובה לשפר את הצרפתית!

Baskets 500

הספר הזה הוא חגיגה לחובבי קליעת סלים באשר הם. לא פחות מ-500 סלים שונים, בטכניקות שונות מאיזורים שונים בעולם. זהו ספר אלבום מרהיב ביופיו שמעיד עד כמה מגוונת היא אמנות קליעת הסלים. חלק מהסלים פונקציונליים אחרים הם בגדר פסלים. חלקם עשויים מערבה, רטאן, מחטי אורן ואחרים מפלסטיק, נייר, עיתונים, חוטי חשמל ועוד. ממש חגיגה של סלים. הספר הזה לא ילמד אתכם לקלוע סלים, אבל הוא בהחלט יגרום לכם לרצות ללמוד.

אנו עובדים בקליעה ובאריגה

קליעת ספרים בעברית
ספר על קליעת סלים בעברית

קרוב לוודאי שזהו הספר האחרון על קליעת סלים שיצא בעברית. הספר הודפס בישראל ב-1965 והיה הספר השלישי בסדרת "אנו עובדים". הסדרה כוללת את אנו עובדים בעץ, אנו עובדים בנייר ובקרטון, אנו עובדים במתכת, חרס ובעור, ומהווה הצצה תרבותית ולשונית מעניינת למה שהלך פה כמעט 50 שנה אחורה. עצם זה שהוצאת ספרים מכובדת כמו ש. פרידמן ראתה לנכון להוציא לאור מקבץ של ספרי מלאכות, שמן הסתם שימשו את מערכת החינוך המקומית, מלמדת הרבה על החשיבות הגבוהה לה זכו מלאכת היד, עוד לפני שבכלל מישהו ידע להגיד אנתרופוסופיה בעברית. בקריאה בין השורות ניתן לשרטט בבירור את המגמות האסתטיות או האידאולוגיות האסתטיות שהחזיק המחבר/העורך. הספר כתוב בעברית מליצית קורעת לפרקים. הנה ציטוט מתחילת הספר שמסביר איך להעריך עבודות קליעה ואריגה: "התנאי הראשון טמון בתוכנו-אנו. כל מה שאנו יוצרים למעננו או למען אחרים חייב להיות עצם מעצמינו ועליו להתאים לכל ישותנו. החפצים המקיפים אותנו בביתנו חייבים להיות לנו למקור-שמחה. כשם שלא היינו רוצים לראות בחברתנו אנשים מנופחים ודוברי גבוהה-גבוהה, המרבים להטריד ולהצטעצע, כן נשתדל שגם החפצים הסובבים אותנו לא יהיו מכוערים ומצועצעים. התנאי הראשון לכל עבודתנו ויצירתנו הוא – הקפדה על פשוטת בשיטות העבודה ובדרך העיצוב. " אין ספק שמדובר בממצא ארכיאולוגי בבחינת פריט אספנים ואני שמחה להיות בעלים של עותק שרכשתי ברשת. בכלל, הרשת היא המקור העיקרי לספרייה שלי. רוב החנויות מאפשרות עלעול וירטואלי בין דפי הספר, שמאפשר לבחון את הטכניקות, הסלים והעיצובים לפני שבוחרים. ועכשיו, לעבודה.

פורסם ב- כתיבת תגובה

לשים את כל הביצים באותו הסל

(של יען כמובן)

כל פעם שאני מתחילה לקלוע סל אני אומרת, את זה אני מצלמת מההתחלה עד הסוף, שלב שלב ומעלה לבלוג הדרכה מצולמת לקליעת סל. אני אפילו בודקת שהסוללה טעונה ומניחה את המצלמה לידי בסטודיו. אבל מרגע  שאני נוגעת בענפים כל התוכניות היפות פשוט פורחות מראשי כמו שערות סביון הסבא ברוח מזרחית מתונה.

בספרות המקצועית בטח קוראים לזה אמנזיה רגעית. שמתי לב לתופעה הזאת גם אצל התלמידות שלי. מרגע שהן מתיישבות לקלוע הן לא זזות. לא פיפי, לא מים, לא אוכל. כלום. מרותקות למקלעת. לפעמים אני צריכה להכריח אותן לקום ממרבצן כדי לשחרר לרגע את הגב, הכתפיים והישבנים. ואולי זה פשוט ריכוז. כך או כך, כמוני כמוהן. וזו הסיבה שאתם שוב צופים בתוצרת המוגמרת ולא בתהליך ושוב מקבלים ממני הבטחה שבפעם הבאה יהיה פה סל step by step.

השבוע נסעתי לקלוע עם מורי, רבי וידידי, הרצל. את הסל הזה ראיתי כבר מזמן על בימת הבימה, בהצגה שאני לא מצליחה לזכור ממנה מאומה חוץ מהסל הזה. אני זוכרת שישבתי בקהל וניסתי לשנן לעצמי את קווי המתאר שלו. הרוחב, הגובה, הצורה בה הוא מתעגל ואז נכנס פנימה, עולה ונסגר בידית קטנה. לראשונה לא הוטרדתי מגורל הדמויות הראשיות והדבר היחדי שהטריד אותי, זה שלא אזכור את צורתו המדוייקת של הסל. כשהגעתי הביתה מהר מהר ציירתי את הסל, כדי שלא יברח לי. לאחרונה ומרוב שהייתי שקועה בקליעת עריסות הנחתי לעצמי לשכוח מהסל הנפלא הזה. רק לפני זמן קצר כשראיתי אצל הרצל סל זית בדיוק בצורה הזו, נזכרתי בסל שלי שהופקר.

מפרט טכני:

קוטר 24 ס"מ

גובה:30 ס"מ

קוטר עליון:20 ס"מ

גובה ידית: 6 ס"מ

אורך ידית: 26 ס"מ

אז השבוע נסעתי להרצל לקלוע איתו את הסל הזה. כמובן שלקחתי איתי את המצלמה. בערך באמצע הדרך, כשהרצל התיישב לבחון את הסל וללוש אותו בחוזקה נזכרתי במשימה והתחלתי להקליק. באותה הזדמנויות צילמתי גם את סלי הזית היפהפיים של הרצל שהתאורה והמצלמה החובבנית שלי ממש עושות להם עוול, אבל אני סומכת עליכן שתדעו לבד להשלים את התמונה.

בדרך הביתה עצרתי כהרגלי במשתלה האהובה עלי בארץ, המשתלה של בועז שנמצאת בצומת גת. התחלתי לקנות פה בגלל המגוון העצום והמצויין של הפרחים והצמחים שזיוה ובועז מגדלים במשתלה ובחממות הצמודות לה, המשכתי לקנות בגלל הפוקסיות היפות שלהם, הרקפות, צמחי התבלין הריחנים, וגיליתי שאני פשוט אוהבת להיכנס לפה וללכת לאיבוד בין שורות הפרחים והצמחים שבחממה. חוץ מזה התאהבתי בזיוה, שהיא גם אינציקלופדיה מהלכת לצמחיה וגם עוסקת בטיפול בגינון וגם תמיד שולחת אותי לדרכי מצוידת בפינוקים כאלה ואחרים.

פורסם ב- כתיבת תגובה

קומקומים קלועים

אל אמנית הסיבים Ann Nazareth התוודעתי במקרה, כשדבורה, תלמידה שלי וספרנית מצטיינת, הגיעה לשיעור כשבידה גליון פברואר של המגזין House & Garden. באותו גליון, המגזין הקדיש שלושה עמודי תוכן למקלעות נהדרות, שחרגו מהקיום הפונקציונלי שלהם והן עומדות בפני עצמן כיצירת אמנות של ממש.

Nazereth, למרות שמה המקומי, חיה וקולעת בלונדון. היא עובדת עם נצרים, רטן ונייר ויוצרת מהם שלל דמויות מזעריות וכלים שפורטים על נימי הנוסטלגיה. לא מדובר פה בכלים שימושיים, אלא בעבודת פיסול מרהיבה של ממש. במקום להשתמש בחומר פיסולי מוכר כמו חימר,גס ודומיו, היא יוצרת צורות ודמויות תלת מימדיות בעזרת ענפים ורצועות נייר. התוצאה,כפי שניתן לראות, מרנינה ומשובבת נפש.

היא הגיעה מתחום הטקסטיל ומעידה שהקליעה שלה מושפעת ממיתוסים וסיפורי פולקלור. בסדרת הדמויות שלה אפשר למצוא דמויות קלועות שמזכירות קמיעות או דמויות פאגניות והדמויות, כמו גם הכלים שהיא יוצרת מעוררים מיד זכרון נוסטלגי למשהו קדום, ואם לא קדום, ישן ובעיקר פשוט, כמו החיים שהיו חיים פעם.

אם תרצו להשתתף במסיבת התה שלה או ליתר דיוק, להיות הבעלים שלה, תצטרכו להיפרד מ-800 פאונד, ואם תסתפקו בקומקום תה אחד, זה יעלה לכם רק 145 פאונד.

פורסם ב- כתיבת תגובה

הקסם מתחיל עכשיו

לפני כמה שנים נסעתי לראשונה עם הרצל אוסטר, מורי, רבי וידידי לפסטיבל קליעת סלים בצרפת. הצרפתים, יש להם אג'נדה משלהם, וזו הסיבה שהראיון איתי ועם הרצל הופיע בעמודים הראשונים של העיתון היומי האזורי(!). הייתי באקסטזה גמורה מהפסטיבל הזה, שהיה בערך הקטן ביותר בגודלו בצרפת, ולמרות זאת היו שם בערך 30 קולעים שהציגו סלים איכותיים משגעים ביופיים ועשויים במגוון טכניקות. זו היתה הפעם הראשונה בחיים שראיתי כל כך הרבה סלים יפים ולא ידעתי את נפשי.

אני לא זוכרת כבר מה בדיוק העיתונאית שאלה אבל אני קוראת את עצמי מצוטטת בכתבה מספרת לכתבת שבעיני קליעה זה קסם שכל פעם מתחיל מחדש. לוקחים כמה ענפים של ערבה וכעבור כמה שעות, הופ, יש לך ביד סל שהוא גם יפה וגם שימושי וכל זה בשתי ידיים! עברו כמה שנים טובות מאז הפסטיבל הזה, והקסם לשמחתי לא פג. בכל פעם שאני לוקחת לידיים ערימה של ענפים אני נרגשת מחדש מול מעשה הקוסמות שהולך להתחולל ובכל פעם שאני מסיימת מקלעת אני נפעמת מזה שהקסם ממשיך להתרחש שוב ושוב ושוב.

השבוע הצטלמנו הסלים ואני לכתבה בYNET שתפורסם בחודש אוגוסט. אני קלעתי לי להנאתי, ויהודית הופמן חברתי הצלמת המתוקה צילמה. אחת התמונות האהובות עלי היא זו שמופיעה בראש הפוסט, שצולמה כשהנחתי את המקלעת והלכתי לשתות מים. אני לא מסוג האנשים שנוטים לחשוב שכל נפיחה שלהם היא מתת האל לאנושות, אבל כשהתמונה הזו הופיעה על צג המסך שלי, התמלאתי גאווה במעשי הקסמים שלי שמאפשרים לי להיות מוקפת בכל היופי הזה.

וככה הכל מתחיל..