אני אוהבת קופסאות מתכת. חדשות, ישנות, צבעוניות, לבנות, רטרואיות, אני אוהבת את כולן. אצלנו בבית, רק לפני 20-30 שנה יכולת למצוא כאלה בכל פינה במטבח. מסננת עם או בלי במיה בתוכה, קומקום אמייל אדום מנוקד בלבן, תרווד לבנבן עם פיצוצי אמייל וקערה ססגונית. והנה התהפכה לה הקערה על פיה. מיכלי האמייל שהיו בעצם פורצלן לעניים, הפכו בשנים האחרונות לדבר החם.
התשוקה שלי אליהם התחילה לפני קצת פחות מעשור, כשריהטתי את דירת הרווקים שלי אותה חלקתי כולי רק עם עצמי ועם הציפורים שקיננו באקליפטוס שבחלוני ואלה שהחליטו לקנן לי בסלים המפוזרים בבית. הפכתי את המטבח של אמא שלי בחיפוש אחר כלי הפח המרהיבים שזכרתי, אבל לתדהמתי היא אמרה שכבר לפני הרבה שנים הם מצאו את דרכם לפח. המפח היה גדול. ניסיתי להתנחם בשוק הפשפשים, אבל המבחר לא היה מרשים ואילו המחיר – שומו שמים, בשמים!
מאז שהתחלתי להכניס קצת צבע בסטודיו שלי, חיפשתי כלי קיבול מתכתיים/אמאילים (אמייל: חומר צבעוני הנוצר מהתכת אבקת זכוכית על שכבת מצע (כגון מתכת , זכוכית, קרמיקה, או אבן) על ידי אפייה (לרוב בטמפרטורה של 750 עד 850 מעלות צלזיוס) ניתן להתיך אמייל על רוב סוגי המתכות. אבקת הזכוכית נמסה, ולאחר שהיא מתקשה היא הופכת לחומר זגוגי, חלק ונוקשה, העמיד בפני אש וכימיקלים. ותודה לויקיפדיה על זה. אז חיפשתי כלים בגודל המתאים שיעזרו לי למיין את כל כלי העבודה כי סדר בחוץ עושה גם סדר בפנים וגם כי אי אפשר לבזבז את כל היום ב"איפה שמתי את ה… ".
כשאני אומרת חיפשתי אני לא רומזת על שיטוט מהנה בחנויות מעוצבות עם מזגנים מנשבים בשני אקורדים כמו נקודה בכפר, טורקיז, חפצים, חנותא וחברותיה. למה? כי יש לי יותר מדי דברים בבית שאני גם ככה מתקשה לזרוק, כי לא בא לי להוציא 70 שקלים על קופסא וכי אין דבר נפלא כמו לייצר יש מאין. במקום חנויות תרבתי בביתי הקט אחר משהו שאפשר יהיה לעשות ממנו משהו. באופן לא מפתיע מצאתי מיכל פלסטיק של יוגורט צוריאל, אריזת קרטון עבה של קרם פנים או אולי זה בכלל בושם ויצאתי לדרך.
הדרך היתה קצרה, אך מהנה ומספקת. כל מה שהייתי צריכה זה בד צבעוני, מספריים ומכונת תפירה (כי לא מצאתי את הדבק) ואחרי דקות ספורות וקצת תיקונים, גם לי היו קופסאות פח משגעות. אז מה למדנו היום? איך לא להוציא כסף, איך לשמור על הסביבה מפלסטיק מיותר (על ידי מיחזורו השארתו בבית) ואיך הרבה פעמים כל מה שאנחנו צריכים נמצא ממש מתחת לאף.
וככה זה נראה בסוף:
רעיונות והדרכות שדרוג נוספים אפשר למצוא בהמון מקומות ברשת, למשל פה, אבל באמת שלא דרוש פה קורס שנתי אצל בתיה עוזיאל.