סלינו

את השימוש הכי מפורסם במקלעת עשה כנראה רבינו. משה. ככתוב –

"וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.  ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות, פרק ב,  התנ"ך)

הרבה מים זרמו מאז ביאור, ואין ספק שכיום השימוש הפופולרי ביותר במקלעות (בארץ, בארץ) הוא סלי כביסה. אבל פעם זה לא היה ככה. פעם לא היו ניילונים, מיכלי פלסטיק, ארגזי קרטון, ופעם-פעם, אפילו לא היו קופסאות פח. את כל זה החליף עוד מהתקופה הקדם ניאולטית כלי קיבול אחד פשוט ומופלא – סל.

סלים הועמסו על חמורים כדי להעביר סחורות מפה לשם, גפנים נמזרו ונערמו בסלי ענק שנשאו על הגב, וכלי חרס כודרו על גבי מחצלות קלועות. יונים הועברו מפה לשם כמנחות בסלים, ביצים טריות נשלקו מתוך לולים, ובשרים מעושנים, גבינות סנט מור עסיסיות ויינות הובהלו לארוחות ערב ומשתים בתוך.. סלים כמובן.

כיום כל מגזין עיצוב שמכבד את עצמו, מצלם סלי ערבה כהים בחדרי קוטג'ים טוסקנים, ובמרפסות של בתי קיט פרובנסליים ובעצם דוחף אותם לפריים בכל מקום שדרושה אווירה כפרית. אמנם סלים צברו בשנים האחרונות פופולאריות רבה ככלי קישוטי, ונוצר רושם כאילו הם מתרחקים מהתפקיד היומיומי, אבל זה בעצם לא עזב אותם מעולם. הנה כמה דוגמאות ראשונות, על גבול הבנאליות לשימוש במקלעות: