קליעת סלים בהתכתבות

לפני כמה שבועות פנתה אלי מישהי ושאלה אם אני יכולה להמליץ לה על ספר שילמד אותה לקלוע סלים. שאלתי אותה אם יש לה רקע כלשהו, אם קלעה בעבר והיא ענתה שלא. במצב כזה, הסברתי לה, שום ספר שבעולם לא יעזור לך. בניגוד לשחייה, קליעה לא ניתן ללמוד בהתכתבות. לעומת זאת, למי שיש רקע קודם, למי שפעם למד או התנסה, ספרים על קליעת סלים יכולים להיות מקור בלתי נדלה להשראה, לימוד וחוויה אסתטית נהדרת. יש המון ספרים העוסקים בקליעת סלים, רובם כמובן לא בעברית. אפשר למצוא ספרים קליעה בשלל שפות החל מצרפתית, דרך גרמנית והונגרית ואפילו ביפנית. למרבה המזל, הרבה מן הספרים כתובים באנגלית או שתורגמו לאנגלית. אבל השפה היא לא רק עניין של נוחות קריאה, אלא היא מרמזת על טכניקות ושיטות הקליעה. בכל מקום בעולם התפתחה טכניקת קליעה ייחודית, בהתאם לחומר שגדל באותו אזור גיאוגרפי. כך שלמעט ספרים מתורגמים כל ספר יעסוק בטכניקות קליעה וסלים אופייניים לארץ המוצא שלו. המבחר הכי גדול כתוב באנגלית ואלו ספרים שמקורם בארצות הברית. רובם עוסקים בטכניקת הליפוף (coiled basket), בסלים שמקורם בשבטים אינדיאנים, אבל ויש גם לא מעט ספרים באנגלית על קליעת סלים בסגנון הצרפתי והגרמני. ואחרי ההקדמה הארוכה הזו, הנה החמישייה הפותחת מתוך מדף הקליעה שלי:

The Complete Book of Basketry Techniques

ספר מעולה למתחילים ואחד האהובים עלי ששימשו אותי נאמנה בתחילת הדרך וגם היום אני מוצאת לו שימוש לא מבוטל. הכותבת למדה בבית הספר הלאומי בקליעה בצרפת והיא מביאה (באנגלית) את הסלים הצרפתיים הקלאסיים, מלווים בהסברים מפורטים ושרטוטים נוחים מאד להבנה.

הספר לוקח את הקולע המתחיל צעד צעד דרך כמה סלים מתוך הקלאסיקה הצרפתית ומלמד את הטכניקות הבסיסיות באופן ענייני, מעשי וקל ליישום. שרטוטי האילוסטרציה מדויקים וברורים ומאפשרים לקורא לעקוב תוך כדי התנסות.

Willow Basketry

מדריך מעשי למתקדמים שמביא הדרכות מפורטות לשלל סלים בטכניקות קליעה שונות ומגוונות, בהתמקדות בקליעה בערבה כמו שמרמז השם שלו. הספר מתורגם מגרמנית וניתן למצוא ברשת גם את הגרסה שלו בשפת המקור. כרגע הוא התנ"ך שלי.

כל פעם שאני רוצה לגוון, לשנות או להחליף וריאציה, אני קודם כל מביאה את הספר. הספר מלווה באיורים והסברים מדויקים שמאפשרים לבעלי ידע מוקדם, ללמוד טכניקות קליעה חדשות ולהתאמן ולהתרענן בטכניקות נשכחות.

La Vannerie l'osier

האורים והתומים של קלאסיקת הקליעה הצרפתית. זהו למעשה ספר הלימוד של בית הספר לקליעה, הוא הוא הסילבוס של לימודי הקליעה בצרפת. בניגוד לשני הקודמים, הספר אינו מלמד לקלוע סלים, אבל הוא מכיל מפרט טכני של כל סל וסל. מה זה אומר מפרט? בבית הספר לא מלמדים סתם לקלוע, אלא במהלך השנה קולעים את כל רפרטואר הסלים הצרפתיים כולל סלים יעודיים ללחם, גבינות, יינות, דגים, ענבים, תינוקות (עריסות) וכך הלאה. לכל סל כזה יש מידות מדויקות והספר בעצם סוקר כל סל וסל שבסילבוס ונותן את כל האינפורמציה הרלוונטית לייצור: גדלים, מידות, גודל הבסיס, מספר הניצבים הדרוש, מספר הקולעים, אורכם, משקלם, הסיומות שמתאימה להם וגם הידית. הספר בהחלט מהווה סיבה טובה לשפר את הצרפתית!

Baskets 500

הספר הזה הוא חגיגה לחובבי קליעת סלים באשר הם. לא פחות מ-500 סלים שונים, בטכניקות שונות מאיזורים שונים בעולם. זהו ספר אלבום מרהיב ביופיו שמעיד עד כמה מגוונת היא אמנות קליעת הסלים. חלק מהסלים פונקציונליים אחרים הם בגדר פסלים. חלקם עשויים מערבה, רטאן, מחטי אורן ואחרים מפלסטיק, נייר, עיתונים, חוטי חשמל ועוד. ממש חגיגה של סלים. הספר הזה לא ילמד אתכם לקלוע סלים, אבל הוא בהחלט יגרום לכם לרצות ללמוד.

אנו עובדים בקליעה ובאריגה

קרוב לוודאי שזהו הספר האחרון על קליעת סלים שיצא בעברית. הספר הודפס בישראל ב-1965 והיה הספר השלישי בסדרת "אנו עובדים". הסדרה כוללת את אנו עובדים בעץ, אנו עובדים בנייר ובקרטון, אנו עובדים במתכת, חרס ובעור, ומהווה הצצה תרבותית ולשונית מעניינת למה שהלך פה כמעט 50 שנה אחורה. עצם זה שהוצאת ספרים מכובדת כמו ש. פרידמן ראתה לנכון להוציא לאור מקבץ של ספרי מלאכות, שמן הסתם שימשו את מערכת החינוך המקומית, מלמדת הרבה על החשיבות הגבוהה לה זכו מלאכת היד, עוד לפני שבכלל מישהו ידע להגיד אנתרופוסופיה בעברית. בקריאה בין השורות ניתן לשרטט בבירור את המגמות האסתטיות או האידאולוגיות האסתטיות שהחזיק המחבר/העורך. הספר כתוב בעברית מליצית קורעת לפרקים. הנה ציטוט מתחילת הספר שמסביר איך להעריך עבודות קליעה ואריגה: "התנאי הראשון טמון בתוכנו-אנו. כל מה שאנו יוצרים למעננו או למען אחרים חייב להיות עצם מעצמינו ועליו להתאים לכל ישותנו. החפצים המקיפים אותנו בביתנו חייבים להיות לנו למקור-שמחה. כשם שלא היינו רוצים לראות בחברתנו אנשים מנופחים ודוברי גבוהה-גבוהה, המרבים להטריד ולהצטעצע, כן נשתדל שגם החפצים הסובבים אותנו לא יהיו מכוערים ומצועצעים. התנאי הראשון לכל עבודתנו ויצירתנו הוא – הקפדה על פשוטת בשיטות העבודה ובדרך העיצוב. " אין ספק שמדובר בממצא ארכיאולוגי בבחינת פריט אספנים ואני שמחה להיות בעלים של עותק שרכשתי ברשת. בכלל, הרשת היא המקור העיקרי לספרייה שלי. רוב החנויות מאפשרות עלעול וירטואלי בין דפי הספר, שמאפשר לבחון את הטכניקות, הסלים והעיצובים לפני שבוחרים. ועכשיו, לעבודה.

(של יען כמובן)

כל פעם שאני מתחילה לקלוע סל אני אומרת, את זה אני מצלמת מההתחלה עד הסוף, שלב שלב ומעלה לבלוג הדרכה מצולמת לקליעת סל. אני אפילו בודקת שהסוללה טעונה ומניחה את המצלמה לידי בסטודיו. אבל מרגע  שאני נוגעת בענפים כל התוכניות היפות פשוט פורחות מראשי כמו שערות סביון הסבא ברוח מזרחית מתונה.

בספרות המקצועית בטח קוראים לזה אמנזיה רגעית. שמתי לב לתופעה הזאת גם אצל התלמידות שלי. מרגע שהן מתיישבות לקלוע הן לא זזות. לא פיפי, לא מים, לא אוכל. כלום. מרותקות למקלעת. לפעמים אני צריכה להכריח אותן לקום ממרבצן כדי לשחרר לרגע את הגב, הכתפיים והישבנים. ואולי זה פשוט ריכוז. כך או כך, כמוני כמוהן. וזו הסיבה שאתם שוב צופים בתוצרת המוגמרת ולא בתהליך ושוב מקבלים ממני הבטחה שבפעם הבאה יהיה פה סל step by step.

השבוע נסעתי לקלוע עם מורי, רבי וידידי, הרצל. את הסל הזה ראיתי כבר מזמן על בימת הבימה, בהצגה שאני לא מצליחה לזכור ממנה מאומה חוץ מהסל הזה. אני זוכרת שישבתי בקהל וניסתי לשנן לעצמי את קווי המתאר שלו. הרוחב, הגובה, הצורה בה הוא מתעגל ואז נכנס פנימה, עולה ונסגר בידית קטנה. לראשונה לא הוטרדתי מגורל הדמויות הראשיות והדבר היחדי שהטריד אותי, זה שלא אזכור את צורתו המדוייקת של הסל. כשהגעתי הביתה מהר מהר ציירתי את הסל, כדי שלא יברח לי. לאחרונה ומרוב שהייתי שקועה בקליעת עריסות הנחתי לעצמי לשכוח מהסל הנפלא הזה. רק לפני זמן קצר כשראיתי אצל הרצל סל זית בדיוק בצורה הזו, נזכרתי בסל שלי שהופקר.

מפרט טכני:

קוטר 24 ס"מ

גובה:30 ס"מ

קוטר עליון:20 ס"מ

גובה ידית: 6 ס"מ

אורך ידית: 26 ס"מ

אז השבוע נסעתי להרצל לקלוע איתו את הסל הזה. כמובן שלקחתי איתי את המצלמה. בערך באמצע הדרך, כשהרצל התיישב לבחון את הסל וללוש אותו בחוזקה נזכרתי במשימה והתחלתי להקליק. באותה הזדמנויות צילמתי גם את סלי הזית היפהפיים של הרצל שהתאורה והמצלמה החובבנית שלי ממש עושות להם עוול, אבל אני סומכת עליכן שתדעו לבד להשלים את התמונה.

בדרך הביתה עצרתי כהרגלי במשתלה האהובה עלי בארץ, המשתלה של בועז שנמצאת בצומת גת. התחלתי לקנות פה בגלל המגוון העצום והמצויין של הפרחים והצמחים שזיוה ובועז מגדלים במשתלה ובחממות הצמודות לה, המשכתי לקנות בגלל הפוקסיות היפות שלהם, הרקפות, צמחי התבלין הריחנים, וגיליתי שאני פשוט אוהבת להיכנס לפה וללכת לאיבוד בין שורות הפרחים והצמחים שבחממה. חוץ מזה התאהבתי בזיוה, שהיא גם אינציקלופדיה מהלכת לצמחיה וגם עוסקת בטיפול בגינון וגם תמיד שולחת אותי לדרכי מצוידת בפינוקים כאלה ואחרים.

השאלה הכי פופולרית המופנית אלי (חוץ מכמה זה עולה) היא איך התחלתי לקלוע. מרוב הפעמים שעניתי ועוד אענה עליה, אני בטוחה שבעוד שנים רבות, כשתלתלי ילבינו, עיני תכהנה, עופריי יצנחו והאלצהיימר יחסל לי את כל התאים, עוד אזכור איך התחלתי לקלוע.

תמיד אהבתי סלים. עד לא מזמן לא ידעתי מה הקטע שלי איתם. כבר כשהייתי ילדה נסעתי עם חברות לחנות של "הקולע" ברחוב הנגב בתחנה המרכזית בתל אביב להצטייד במקלעות, אבל עברו המון שנים עד שהבנתי שגם אני יכולה לעשות כזה.

לאחראית על המזל הטוב שנפל בחיכי והביא לפתחי את הפלא של קליעת סלים, קוראים ורדה סרוק ז'פה. ורדה היא תרפיסטית באמנויות ומרצה לטיפול באמצעות אומנויות. היא אחת הנשים החמות והחכמות ביותר שפגשתי במהלך עבודתי העיתונאית. הגעתי אליה בעקבות כתבה בנושאי טיפול באמנויות שכתבתי למגזין נשים. הוקסמתי מהאישה ומהשיטה שעוד עליה תוכלו לקרוא כאן והתחלתי ללכת אליה לייעוץ. באותה תקופה הייתי מוקפת חברות מוכשרות: שולמית גולוד, צורפת בחסד, מיה שאול, מעצבת אופנה שכאילו תרגמה אז את הטעם שלי לביגוד ועוד. גם אני רוצה לעשות משהו יצירתי התלוננתי באזני ורדה. תחילה ניסתה לשכנע אותי שהכתיבה היא יצירתית אבל מהר מאד הבינה שאני מדברת משהו שעושים עם ידיים אבל בלי מקלדת. "אולי ציור?" היא הציעה. רק המילה הזאת ישר העלתה לי את הסיוט של ילדה קטנה בתלבושת אחידה שסוחבת תיק ציור גדול מגופה ומתבאסת רצח כי היום יש שיעור… ציור. כן, מי היה מאמין שציור יכול להיות השיעור השנוא ביותר על בוגרת כיתה ב'. אני רואה בזה מחדל של משרד החינוך. "מה עם פיסול" דווקא פה לא היו לי טראומות גדולות, פשוט לא הרגשתי שום התלהבות לנוכח המחשבה להטביע את חותמי על פיסת קרמיקה. ואז הגיעו הזיקוקים. "את מאד אוהבת סלים, למה שלא תלמדי לקלוע סלים?" כמובן שהסתכלתי עליה כאילו שזה עתה ירדה מפסיה, שהרי מי בכלל קולע סלים? איך לומדים לקלוע סלים? על מה היא מדברת בכלל? את כל מטר השאלות האלה הפניתי אליה. "לא יודעת, תבדקי" היא אמרה.

יצאתי ממנה אחוזת התרגשות. גמעתי את המחק ביננו במהירות מופרזת ונחתתי הישר על גוגל. למרבה הצער, לפני 7 שנים הלינקים היחידים שקיבלת כשהקלדת בגוגל "קליעת סלים" היו מכבי תל אביב. אבל כבר הייתי בשיא ההתלהבות ועוד באותו היום מצאתי את הרצל אוסטר, התקשרתי וידעתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה. הרצל הוא הגורו של הקולעים בארץ, או כפי שאני אוהבת לקרוא לו לאחרונה הוא מחייה הקליעה העברית. מדי ששי בששי נסעתי אליו (שעה הלוך, שעה חזור) וקלעתי וקלעתי וקלעתי.

כל פעם ששואלים אותי איך התחלתי לקלוע אני מתגעגעת לוורדה, שבינתיים עברה לגור במעלה צביה שברמת הגולן, ואני יכולה רק לחלום על אותם ימים רחוקים בהם נהגתי לשטוח בפניה את ליבי.  כל פעם שאני נשאלת, אני מתפלאה מחדש על זה שזה בכלל מעניין מישהו לדעת איך התחלתי, ונזכרת שזה בכלל לא כזה מובן מאליו.