פסטיבל קליעת סלים בגרמניה

 פסטיבל קליעת סלים מתקיים ב-Lichtenfels שבגרמניה מדי שנה בסוף השבוע השלישי של חודש ספטמבר. עשרות קולעים וסוחרים נפרשים לאורך הרחובות הראשיים של החלק העתיק של העיירה ואלפי אנשים מגיעים כדי לחדש את מלאי הסלים שלהם. קילומטרים של ספסלים נפרשים בכיכר הגדולה ונקניקיות ובירות זורמות כמו הסחנה אחרי חורף נדיב. לשם שינוי, הפוסט הזה לא יהיה רווי במילים, ואני אתן לתמונות לקחת אתכם לפסטיבל.

כמו כל האירופאים, גם הגרמנים קולעים בעיקר בערבה שצומחת שם פרא ליד כל מקור מים. בניגוד לצרפת, שם קולעים בעיקר בערבה לבנה, בגרמניה נפוצים יותר סלים קלועים מערבה חומה (buff willow), שמקבלת את צבעה השזוף באמצעים טבעיים של שכשוך באמבטיה חמימה יחד עם הקליפה. לכן בפסטיבל הזה היה הרבה חום. חלקו מאט וחלקו מבריק הודות ללכה מיוחדת לסלים שנמרחה על רבים מהסלים החומים והקנתה להם ברק וגם חוזק.  כל החום הזה על דוכניו נפרש על כל הסימטאות העתיקות של העיירה. היו שהעמידו דוכנים מסודרים על מדפים, והיו כאלה שפשוט ערמו את הסחורה שלהם על המרצפות.

בין הסלים המסורתיים היה ניתן לזהות אופנות של הזמן האחרון בניסיון למצוא שימושים נוספים לסלים ולהרחיב את המלאי. כאלה הם למשל סלים ומגשים מצופי שעוונית צבעונית. השעוונית אמנם מוסיפה צבע ועניין למקלעת החומה ועושה חשק להושיט יד ולהצטייד, אבל יש משהו שצרם לי בחיבור בין החומר הטבעי של הסל לבין הסינטטיות של השעוונית וויתרתי. אני מניחה ששימוש בשעוונית בעלת הדפסים עדינים יותר היה אולי מקשה עלי את הוויתור.

להיט נוסף בפסטיבל היה קן לציפור. הרבה קולעים הציגו וריאציות של קני ציפורים ואלו נמכרו בהצלחה. לא יכולתי שלא לתמוה על השימוש שעושים קוני הקנים בסל הזה. האם הם מניחים אותו בגינה או בין הגרניומים שעל אדן החלון ופשוט מחכים לירגזי שיבוא ויקננן, או שמא הם בכלל מתכננים על הסל הזה לשימוש אחר. לדעתי הוא קצת קטן עבור נמייה, ובכל אופן, היה משהו מאד משמח בלראות את הקולעים חוזרים למקור – קני ציפורים, המקום שממנו התחילה בכלל הקליעה.

רוב הקולעים היו עסוקים במכירה אבל פה ושם היה אפשר לראות גם קולעים בעבודה וסביבם תמיד הצטבר קהל של סקרנים שבאו לחזות בפלא של הפיכת ענף לסל.

לא ספרתי את כמות הדוכנים, אבל אני משערת שהיו לפחות 100 מציגים. חלקם קולעים, אחרים סוחרי קליעה וחלקם גם וגם. זו הסיבה שאחרי כמה דקות פתאום היתה לי תחושת דז'ה וו. את הסל הזה ראיתי לפני רגע. ככל שהלכתי לאיבוד בסימטאות בין הדוכנים התחושה הזו התגברה ובצד הסלים המקוריים שנראו בכל דוכן, נראו בו גם הרבה מאד סלים שחזרו על עצמם במדויק.  אין מה לעשות, כשעבודת כפיים יקרה כל כך, הזמן יקר ולקונים קשה לשלם מחיר גבוה תמורתה, מוכרחים למצוא מקור זול שיאפשר למכור סלים במחיר שווה לכל נפש. הסתובבתי לי בין כל ערימות הסלים שחזרו על עצמם שוב ושוב וניסיתי למצוא סל יחיד ומיוחד, שונה, שיגרום לי להתאהב ולפנות לו מקום במזוודה המפוצצת שלי. האם הצליח לי? על כך בחלק ב' של תרועת הפסטיבלים.